פס קנדי

פס קנדי (באנגלית: Canadian pale) בווקסילולוגיה הוא הפס האמצעי האנכי (פאל בהרלדיקה) בדגל תלת-פסי אנכי, אשר מכסה מחצית משטח הדגל, וזאת לעומת שליש משטח הדגל בעיצוב תלת פסי מסורתי. רוחבו של הפס מאפשר את שיבוצו של מטען במרכז הדגל. השם הוצע על ידי ד"ר ג'ורג' סטנלי ונכנס לשימוש לראשונה כאשר אליזבת השנייה, מלכת קנדה הכריזה על דגל קנדה החדש ב-28 בינואר 1965.^[1] על פניו אמור המונח לתאר רק דגלים קנדיים, אך בשימוש כללי המונח מתאר גם דגלים שאינם קנדיים אשר נושאים את אותן פרופורציות.

הפס הקנדי הוא עיצוב נפוץ בדגלים קנדים אזוריים ועירוניים שעוצבו לאחר 1965. מספר דוגמאות לכך הם דגל הטריטוריות הצפון-מערביות ודגלי הערים אדמונטון, אלברטה; קורנוול, אלברטה וברלינגטון, אונטריו.

היישום בווקסילולוגיה

הפס הקנדי הקלאסי הוא ריבוע אמצעי שנמצא במרכז הדגל אשר יחס אורך/גובה שלו הוא 1:1. המונח הווקסילולוגי משמש לתיאור כל רצועה מרכזית שרוחבה מחצית מרוחב הדגל גם אם צורתה אינה ריבוע. המונח פס קנדי משמש, גם אם שלא כהלכה, לתיאור דגלים שאינם קנדיים. דגל סנט וינסנט והגרנדינים (ביחס של 7:11) וההצעה לדגל טאיוואן (ביחס של 3:5) מתוארים כדגל פס קנדי.

המונח משמש לתיאור כללי יותר של דגל אשר הרצועה המרכזית שבו רחבה יותר ללא קשר לשאלה האם היא מכסה מחצית מרוחב הדגל או לא. על פי התיאור הכללי דגל טריטוריית האי נורפוק (שבו יחסי הפסים הם 7:9:7) ודגל מדינת איווה (בו יחסי הפסים אינם מוגדרים אך רוחבו של הפס המרכזי אינו כפול מרוחב שני הפסים הצדדיים) מתוארים לעיתים כנושאי "פס קנדי".

דגלים אשר מתארים פס אופקי אשר רוחבו הוא כרוחב מחצית הדגל מתוארים כנושאי פס ספרדי.